האם כדאי להתעסק בהשוואה הזו? האם אנחנו חיים באותה החברה?
או שהתקדמנו? אם כן, עד כמה? ועד כמה השינויים משפיעים עלינו כבני אדם? ובעיקר על גידול הילדים.
גידול ילדים בתרבות השפע מביא לעולמינו אתגרים חדשים, מסכימים?
המושג המודרני הזה מביא איתו עולם מלא בגירויים: קולות, ריחות, טעמים שמתחברים בעומס של מידע. כמדריכת הורים, מאוד הזדהתי עם הכתיבה של ורד בר שאומרת "מקרוביי כבר מכירים את המשפט הקבוע :"אני לא יכולה לשמוע עכשיו, אני מוצפת" על סוגיו השונים. זו באמת תחושבה של הצפה, שטף, רעש אדיר שממסך כל רגש, תחושה ומחשבה.
נניח לדוגמה שהגעתי לסף הכלה מסוים, וממנו אין לי את האפשרות לקלוט עוד. במצב הזה יש לי צורך באיפוס של המערכת, ושקט לזמן מה, כדי שאוכל לקחת כמה נשימות, להסדיר אותן ולהיות בקשר עם עצמי".
האם יצא לכם לחוות את מה שכתוב מעלה? האם יצא לכם ללכת עם הילדים לסופר או לקניון ולחשוב האם הם באמת צריכים את כל הגירויים האלו? המון חנויות, ריבוי אנשים וקולות, אפילו בחירת צעצוע הופכת להיות משימה של ממש.
בואו נחשוב מה התינוק שלנו צריך לעבור מלידה? מה הצרכים שלו כילד שגדל מול המציאות בה הוא גדל.
האם יכול להיות שגם לילדנו מאתגר לגדול בתקופה הזו של תרבות השפע?
מה אתם חושבים?
אמנם על הדרכת הורים ורכישת כלים להורות לא ניתן לקרוא בויקפידה, אך תוכלו לקרוא עוד באתר שלי או לפנות אלי ולקבל הדרכת הורים פרטנית הממוקדת בצורך ובפערים שלכם כהורים.
זמינה תמיד לשאלות.
תוך כדי ליווי המשפחות במסגרת עבודתי כמדריכת הורים, אני מגלה זאת פעם אחר פעם.
וכן, למרות שנראה לנו לעיתים רבות שקל מאוד 'לאבד את זה'.
ברגע שילד רך וקטן נכנס למשפחה, מהר מאוד המשפחה מתחילה להתערער- פתאום הדברים שהיו כל כך ברורים נעלמים. סדר היום משתנה, שעות השינה מתחלפות, הבית כבר פחות מסודר (אתם בוודאי תוכלו להוסיף עוד לרשימה).
הדרך להתמודדות עם השינויים בעיני טמונה בשתי המילים הבאות-
מילים אלו הן Consciousness ו- Patience.
הראשונה, סבלנות והשניה- מודעות. את המילים הללו מזכירה הסופרת 'טרייסי הוג' בספרה 'הלוחשת לתינוקות'.
לעיתים רבות, אנו ההורים מוצאים עצמנו נאבקים בהרגלים לא רצויים אצל הילדים שלנו.
דוגמה קטנה לכך היא הרגל הרדמת התינוקות תוך כדי ההנקה וסירוב של הילדים להירדמות בכוחות עצמם. אמנם אנו מבינים כי יש לשנות את ההרגל, אך נדרשת המון סבלנות.
הרגל לא נבנה ביום או יומיים ואינו דבר פשוט, ולמרות שכולנו היינו רוצים זאת, לא נוכל להרגיל את הילד לישון לבד תוך יום או יומיים. הרגל משמעו שינוי דפוסים קבועים (חשבו על עצמכם- כמה קשה לנו לשנות הרגל קיים, להתחיל להתאמן, לרזות, לאכול בריא ועוד).
תהליך הסתגלות והקניית הרגלים מלווה אותנו לאורך כל תקופת החינוך של הילד. נימוסי שולחן, שתיה מכוס ומזיגת משקה הן רק דוגמאות קטנות.
והדרך? ארוכה ומלווה בתאונות-
הילדים שלנו שופכים מים, משאירים כתמים, שוברים כלים ובקיצור- 'עושים בלגן' מהרגע בו הם באים לעולם. עלינו לגלות סבלנות ולמרות הכל, להנות מהתהליך, מכך שהילדים שלנו לומדים דבר חדש, מתפתחים והופכים לעצמאיים אט אט.
ומה לגבי מודעות?
מודעות היא כשאנו שמים לב לדברים שאנו אומרים לילד או מתכוונים לעשות עמו.
אם קבענו מפגש עם חבר או חברה של הילדים שלנו והילד שלנו מרבה לריב ולא מדובר באירוע חד פעמי או בודד, חשוב שננסה להפגיש אותו עם ילד או ילדה אחרים. חשוב לזכור- שאת המפגש אנחנו בוחרים עבור הילד שלנו וכמו שאנחנו בוחרים עבור עצמנו את החברים והאנשים איתם אנחנו בתקשורת כך גם הילד שלנו מגלה רצונות וחיבור מגיל צעיר (על ריבים ויכולת קבלה אדבר בפוסט בנפרד).
חשוב שנזכור מה מטרת המפגש בין הילדים- משחק? שיתוף פעולה? תקשורת?
אני ממליצה לבחון ולראות עם אלו חברים הילדים שלנו מעדיפים לשחק ולהפגיש בינם (גם אם פחות מתאים לנו לדבר עם ההורים שלו).
לאחר שנצליח לסגל לעצמנו סבלנות ומודעות, נוכל להמשיך ולהתקדם.
אהיה איתכם, כן, קשה להיות סבלניים לאורך כל היום, לעיתים 'נשברים' ומתפרצים, אך גם אנחנו, כמו הילדים שלנו הולכים ומשתפרים.
סבלנות ומודעות הן שתי מילים קטנות שמהוות בסיס להצלחות הבאות והקלות בתהליך גידול הילדים שלנו.
מה אתם אומרים? חושבים שזה אפשרי?
הורות היא עניין מרגש, ממלא ומעצים אך בד בבד לעיתים מאתגר ומדיר שינה מעיננו. מחפשים טיפים לשיפור ההורות? כתבתי על שני טיפים יעילים ומעניינים בכתבה הבאה