מאוד מרגש אותי הורים וקוראים יקרים לכתוב לכם את הכתבה. גם כי אני פועלת בתחום החינוך כבר 25 שנה וגם כי כל יום מחדש אני מאמינה ומוכיחה לעצמי כמה עוצמה ויכולת השפעה יש לנו, ההורים על ילדינו – בכל הגיל ובעיקר בגיל הרך.
רק היום קיבלתי מאחת האמהות שאני מלווה הודעה:
" יש לי בשורה משמחת. הילדה שלי הפכה להיות עצמאית מאוד ועברה לישון במיטה שלה. את לא מבינה איזה שיחות נפש יש לנו לפני שהיא נרדמת….
תודה על התמיכה, זה ממש לא ברור מאליו."

אין לי משפט המתאר את תחושת האושר שחוויתי לפני שהתחלתי את יום העבודה שלי. שיחות נפש עם הילדים זו הזדמנות מיוחדת ליצור קרבה, שיתוף ותחושת גילוי לב עם הילדים – דבר מאוד חשוב שיאפשר לנו לשמור איתם על יחסים תקינים גם לאורך גיל ההתבגרות ואף אחרי.

עבור חלק מאיתנו הדבר אמנם יחשב מינורי, אבל חלק מההורים יבינו עד כמה רכישת עצמאות ומעבר לשינה עצמאית הוא שלב משמעותי ומרגש בהתפתחות הילד (וגם קצת מאפשר לנו ההורים), הורות ויחסי הורים ילדים הם דבר שנבנה אט אט, צעד אחר צעד, לאט ובזהירות. וההודעה הזו היא רק דוגמה להישג קטן ומגש. עבור האמא, וכמובן שגם עבורי – כמדריכת הורים.
האמא הזו נפגשה איתי פעמיים.מהרגע שהגיעה זיהיתי אצלה רצון חזק לשנות, היא רק הייתה זקוקה לתמיכה קטנה וממישהו שיתן מישהו שיתן לה את המושכות, את הכלים הנכונים לצאת לדרך.
חוץ מידע שמסתובב ברשתות יש לנו, ההורים תהליכים אישיים שאנו עוברים עם הילדים שלנו ולפעמים צריך לעצור, לשבת ולחשוב מה כן מפריע ומה כן אפשר לעשות בנוגע לאתגרים או לנקודות המשבר עם הילדים היקרים שלנו.
בעיניי זכיתי ללעסוק בעבודה כל כך חשובה – הדרגת הורים שכל משמעותה היא לעזור להורים. שמחה ומאושרת זו התחושה שלי כשאני עוסקת בתחום…

זכרו הורים יקרים, כשמחפשים הדרכת הורים או מדריכת הורים מומלצת האיכות חשובה מהכמות. לעיתים, לא צריך הרבה מפגשים. הדבר החשוב ביותר הוא איכות המפגשים והיכולת שלנו לגרום להם לעסוק בתחומים הנכונים, ביטול רגשות שליליים, מציאת העוצמות וכמובן – למידת כלים להורות נוחה ומטיבה יותר.
הורות היא אתגר, היא מסע, לפעמים מהנה ומספק עד דמעו ולפעמים מעט מאתגר ומקשה. אל תמהרו לשפוט ולכעוס על עצמכם, כולנו בני אדם, מגיע לנו להרגיש מועצמים.
שלכם, גליה

זקוקים לייעוץ? יש לכם שאלה או בעיה? אשמח לייעץ ולעזור בכל נושא הקשור להורות!

פעם אחרי פעם שהורים משתפים אותי בהרגלים שרכשו ילדיהם כמו – הירדמות בסלון אל מול הטלוויזיה בשעת לילה מאוחרת או הירדמות במיטה של ההורים. אני שואלת את ההורים "האם זה נראה לכם?" האם לדעתכם ההרגל הזה טוב? כמדריכת הורים יצא לי ללוות מספר הורים והרבה פעמים, ההורים לא יודעים לענות לי.

מצד אחד זה קל להורים – ילד שנרדם מול הטלוויזיה לא עושה בעיות וניתן למנוע בצורה הזו סכסוכים וריבים.

מצד שני – הוא מסגל לעצמו התנהגות ודפוסים לא טובים, חלקם עשויים להתפתח לוותרנות או להוביל להרגלים מזיקים יותר.

כמדריכת הורים וכאמא לשלוש בנות. אני מבינה את ההורים ואת הנוחיות המסוימת ברגע שהילדים שלנו נרדמים לידנו.

 אך השאלה היא האם זה טוב לילד. האם זה מפתח תלות? עד כמה היינו רוצים שהילדים שלנו יהיו תלויים בנו. מה הגבול שלנו. כי אם אנחנו לא מאמינים שצריך להיות גבול אין שום סיכוי לשינוי.

חשוב להבין שלא בהכל חייבים להיות גבולות – יש מותר ויש אסור, יש שחור ולבן אבל יש גם אפור. אנחנו לא רובוטים ולפעמים כהורים גם לנו מותר לחרוג מעט, לאפשר לילד או לילדה טיפה יותר ואפילו "לחרוג" ביחד. אבל – ויש אבל גדול – חשוב לדעת מה הם גבולות הליבה, הגבולות החשובים ביותר אותם לא נעבור ולא נפר לעולם. על מנת לאפשר לילד שלנו להתפתח נכון וכן, על מנת לתת לו דוגמה הורית וחינוך נכון לעתיד, למתבגר ולמבוגר שהוא עתיד להיות.

לפני שנתחיל לעבוד על איזשהו גבול חשוב שנגדיר באופן ברור מה אנחנו כהורים רוצים ומעדיפים – איפה אנחנו כהורים יכולים להתפשר ואיפה אנחנו חוצים את הגבול.

חשוב שנזכור שגבול הוא לא עונש או רדנות אלא קול ברור של הורה, החיים בנויים מגבולות – עשה ואל תעשה, מותר ואסור, כמובן שיש גם באמצע אבל ישנם גם חוקים: אתים, חברתיים וסביבתיים.

הילדים שלנו יכולים לפעמים ללכת לישון מאוחר יותר, או לצפות בסרט עד שעה קצת יותר מאוחרת מבדרך כלל או פעם אחת לא לסדר את הצעצועים לפני השינה. אבל, לשקר נניח – הם לא יכולים, לא משנה מה קרה ומתי הוא קרה (גם שקרים הם דבר טבעי שמלמדים את הילדים להמנע מהם ולשפר ולשתף).

אם אנחנו מאמינים בגבול מסוים ומשדרים אותו ועמידה בו המסר עובר חד משמעי והילדים שומעים את זה בדרך כלל.

חשוב שנסביר לילדים את הגבול, נהווה דוגמה אישית וכמובן שנהיה עקביים.

גבולות ברורים ובהירים מאפשרים לנו לנוע בתוכם בחופשיות וביטחון.

אז איך מציבים גבולות? איך בוחרים את הגבולות? ואיך מלמדים אותם בנועם ולא בכעס וצעקות? האמינו לי, אני לא רק מדריכת הורים, אני גם אמא. וכאמא, אני יכולה להגיד לכם כי הצבת הגבולות היא אפשרית בעזרת מספר צעדים וכלים פרקטיים פשוטים.

רוצים לשמוע עוד? רוצים לשתף ולהתייעץ עם מדריכת הורים מומלצת? פנו אלי להתייעצות ראשונית. אשמח להכיר את ההורה שלכם, ללמוד ולסייע לכם בהורות והגבולות שלכם.

תוך כדי ליווי המשפחות במסגרת עבודתי כמדריכת הורים, אני מגלה זאת פעם אחר פעם.

וכן, למרות שנראה לנו לעיתים רבות שקל מאוד 'לאבד את זה'.

ברגע שילד רך וקטן נכנס למשפחה, מהר מאוד המשפחה מתחילה להתערער- פתאום הדברים שהיו כל כך ברורים נעלמים. סדר היום משתנה, שעות השינה מתחלפות, הבית כבר פחות מסודר (אתם בוודאי תוכלו להוסיף עוד לרשימה).

הדרך להתמודדות עם השינויים בעיני טמונה בשתי המילים הבאות-

מילים אלו הן Consciousness ו- Patience.

הראשונה, סבלנות והשניה- מודעות. את המילים הללו מזכירה הסופרת 'טרייסי הוג' בספרה 'הלוחשת לתינוקות'.

לעיתים רבות, אנו ההורים מוצאים עצמנו נאבקים בהרגלים לא רצויים אצל הילדים שלנו.

דוגמה קטנה לכך היא הרגל הרדמת התינוקות תוך כדי ההנקה וסירוב של הילדים להירדמות בכוחות עצמם. אמנם אנו מבינים כי יש לשנות את ההרגל, אך נדרשת המון סבלנות.

הרגל לא נבנה ביום או יומיים ואינו דבר פשוט, ולמרות שכולנו היינו רוצים זאת, לא נוכל להרגיל את הילד לישון לבד תוך יום או יומיים. הרגל משמעו שינוי דפוסים קבועים (חשבו על עצמכם- כמה קשה לנו לשנות הרגל קיים, להתחיל להתאמן, לרזות, לאכול בריא ועוד).

תהליך הסתגלות והקניית הרגלים מלווה אותנו לאורך כל תקופת החינוך של הילד. נימוסי שולחן, שתיה מכוס ומזיגת משקה הן רק דוגמאות קטנות.

והדרך? ארוכה ומלווה בתאונות-

הילדים שלנו שופכים מים, משאירים כתמים, שוברים כלים ובקיצור- 'עושים בלגן' מהרגע בו הם באים לעולם. עלינו לגלות סבלנות ולמרות הכל, להנות מהתהליך, מכך שהילדים שלנו לומדים דבר חדש, מתפתחים והופכים לעצמאיים אט אט.

ומה לגבי מודעות?

מודעות היא כשאנו שמים לב לדברים שאנו אומרים לילד או מתכוונים לעשות עמו.

אם קבענו מפגש עם חבר או חברה של הילדים שלנו והילד שלנו מרבה לריב ולא מדובר באירוע חד פעמי או בודד, חשוב שננסה להפגיש אותו עם ילד או ילדה אחרים. חשוב לזכור- שאת המפגש אנחנו בוחרים עבור הילד שלנו וכמו שאנחנו בוחרים עבור עצמנו את החברים והאנשים איתם אנחנו בתקשורת כך גם הילד שלנו מגלה רצונות וחיבור מגיל צעיר (על ריבים ויכולת קבלה אדבר בפוסט בנפרד).

חשוב שנזכור מה מטרת המפגש בין הילדים- משחק? שיתוף פעולה? תקשורת?

אני ממליצה לבחון ולראות עם אלו חברים הילדים שלנו מעדיפים לשחק ולהפגיש בינם (גם אם פחות מתאים לנו לדבר עם ההורים שלו).

לאחר שנצליח לסגל לעצמנו סבלנות ומודעות, נוכל להמשיך ולהתקדם.

אהיה איתכם, כן, קשה להיות סבלניים לאורך כל היום, לעיתים 'נשברים' ומתפרצים, אך גם אנחנו, כמו הילדים שלנו הולכים ומשתפרים.

סבלנות ומודעות הן שתי מילים קטנות שמהוות בסיס להצלחות הבאות והקלות בתהליך גידול הילדים שלנו.

מה אתם אומרים? חושבים שזה אפשרי?